כששואלים אותי מה הייתי לוקחת לאי בודד תמיד אני עונה את המטבח שלי. 
לא, לא כדי להתחכם אלא כי זה המקום האהוב עלי בעולם (גם שווקי פשפשים וחנויות ספרים אבל זה לפעם אחרת).
אני אוהבת את החלל הזה שמרגיש כמו במה. לרוב זה מופע קסמים, לפעמים תיאטרון ילדים ולעיתים גם טרגדיה יוונית.
זה המקום שלי להיות יצירתית, לשפוך מליבי ומקערותי בלילות מתוקות, לעצב עוגות מוס מפוארות או להשקיע בדקדקנות בהכנת מארזי קינוחים אישיים. לעמוד לצד המיקסר שלי ולבהות משל הייתי גורו הודי באמצע מדיטציה עמוקה. סובב וסובב הוו והנה עוד קציפה מתקתקה או בצק נימוח שישר מתמסר. 

דרך הטעמים, הריחות, הסיפורים כל העולם נכנס אלי למטבח, ואפילו לא צריך דרכון. 

זו שפת האהבה שלי וכך אני אוהבת לתת ללקוחות, למשפחה ולאהוביי להרגיש שהתרגשתי למענם, הכנתי משהו שהוא עבודת יד. יצרתי כדי להעניק להם את הטקסטורה והטעם שבתקווה ירגשו אותם ועולמנו יתמזגו לרגע קטנטן של אותו הביס.